<h1>סמ"ק מצוריך סימן רס"ט</h1>
<h2>דף לו:</h2>
עוד שם תנן (ב"ב קל"ו) הכותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו הרי הגוף של בן מזמן השטר והפירות לאב עד שימות לפיכך אינן יכולין למכרן מת האב והניח פירות מחוברין לקרקע הרי הן של בן היו תלושים או שהגיעו ליבצר הרי הן של (אב) [יורשין] עבר האב ומכר מכורין עד שימות וכשימות האב מוציאין מיד הלקוחות הבן ואם היו שם פירות מחוברין שמין אותם ללוקח ונותן הבן דמיהם היו תלושין או שהגיעו לבצר הרי הן של לוקח עבר הבן ומכר אין ללוקח כלום עד שימות האב. מכר הבן בחיי האב ומת הבן ואחר כך מת האב כשימות האב יקנה הלוקח שאין לאב אלא פירות שהלכה כריש לקיש שאומר שאין קניין פירות כקניין הגוף אבל אם לא כתב האב לבנו בן בנו מוציא מיד הלקוחות כדשלחו מתם בסוף פרק מי שמת (שם דף קנ"ח).
<h2>דף סו:</h2>
בעל שמכר מטלטלין מנכסי צאן ברזל של אשתו או מטלטלין שנתן לה משלו אע"פ שאינו רשאי אם עבר ומכר או נתן קנו הלקוחות ואין האשה יכולה להוציא מידם וכן יש לו לבעל למכור כל נכסיו אע"פ שהם תחת שעבוד הכתובה ואם באה לטרוף טורפת אלא אם כן כתבה ללוקח תחילה וקנו מידה.
<h2>דף קיב:</h2>
בפרק המקבל (גיטין ס"ה) אמר רבא קטן שנתנו לו צרור וזורקו [אגוז] ונטלו זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים פחות מזה אינו זוכה לעצמו ולא לאחרים וכן השוטה אינו זוכה לעצמו ולא לאחרים והמזכה לשוטה על ידי בן דעת זכה אבל החרש זוכה לעצמו. וזכין לקטן אפילו בן יום אחד ולגדול אפילו שלא בפניו, לס"ג. קטן אית ליה זכייה מדרבנן כדאמר בפרק מי שמת (ב"ב קנ"ו) זכין לקטן קל וחומר לגדול דברי ר' יהושע, עכ"ל תו' (שם ד"ה זכין גיטין דף ס"ה ד"ה צרור).
